#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לח. מדוע בית סתום שפרץ את פצימיו מטמא כל סביביו? 	"רש""י פירש שהרי הוא כקבר, וחכמים טימאו את סביבות הקבר די אמות כדי שלא יקרבו עושי טהרות עד הקבר ויאהילו ולאו אדעתייהו. ור' שמשון (בתוד""ה פרץ) חלק על פירשו ופירש דמיירי שיש זיזין הרבה בולטים מן הבית מכל צד ויש בהם פותח טפח בכל אחד, ומטמא כל סביביו דכל זיז וזיז איכא לספוקי דשמא תחת אותו זיז יוציאו את המת מן הבית. ועל פי דרכו של רש""י פירשו דמטמא כל סביביו משום דאיכא למיחש שמא יגע בכתלים, דקבר מטמא במגע אפילו מן הצד."	בבא בתרא יב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לט. מהו בי רדו יומא? 	"רש""י פירש אב""א יום זריעה ובמקום שחורשים פעמיים ולוקחת החרישה יומים, ואב""א יום חרישה ובמקום שהקרקע קשה שגם הזריעה לוקחת יום. ל""א איפכא גרסינן אב""א יום חרישה ובמקום שחורשים לפני ואחרי הזריעה ולוקחת הזריעה יום, ואב""א יום זריעה ובמקום שיש טורח בחרישה ולוקחת יומים, ולשון זה הגון.<br>ור""ח (בתוד""ה ואי) פירש אב""א יום חרישה ובמקום שכשבאים לזורעה חורש ובחזרתו עוד מושך המחרישה על הקרקע וזורע ולוקחת הזריעה יום, ואב""א יום זריעה והחרישה באמת לוקחת יום וחצי אבל ממשיך לחרוש עד להשלמת היום."	בבא בתרא יב. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מ. לרבה שאמר כופין על מדת סדום לקבל את הסמוך לשדהו מדוע צריך פסוק בבכור שנותנים לו את שני החלקים ביחד? (3) 	"כתבו התוס' (ד""ה כגון) שר""י תירץ שלא נתנה התורה כח לבכור אלא כשני אחים ואילו היו שני אחים רוצים להשתתף אין כופים את השלישי לתת להם חלק ביחד. ועוד תירץ שמבואר לקמן שהתורה אמרה שחלק הבכורה הוא בגדר מתנה, וא""כ אין לכוף את הנותן לתת ביחד. והריצב""א תירץ דהא דאמר רבה כופין לא מדין תורה קאמר, דבדין היה יכול למחות כנגדו דאיכא קפידא ברוחות, ועוד הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר אבל פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפילו בזה לא נהנה וזה לא חסר, אלא מתקנת חכמים קאמר הכא דכופין ולכן צריך פסוק בבכור <sup>כה</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>כה.  והרשב""א כתב שיש אומרים לפשוט שדה כנגד אמצע שדה דאיצטריך קרא היכא דאית ליה החלוקה, דאי משום מדת סדום, הרי יש לאחיו ג""כ שדה נגד האמצע, ואם יחלקו השדה לשלשה חלקים ויפילו גורלות, שמא יפול בחלק האמצעי לחלק הפשוט, ועם זה נסתלקה מדת סדום, כתב רחמנא לתת לו פי שנים שעכ""פ יפול לבכור האמצעי . ויש אומרים שלא אמר רבה אלא במי שקדמה מצרנותו לחלוקתו, אבל במי שמצרנותו וחלוקתו באין לו כאחד כבכור לא אמר.</span>"	בבא בתרא תוס' יב:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מא. תרי ארעתא אתרי ניגרי 1) באיזה אופן הנידון 2) מדוע אין האחים יכולים לומר מעלינן ליה כנכסי דבר מרירן? 	"1) רש""י פירש בבית השלחין יש לשני אחים לחלוק שתי שדות ולכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו, ואחד קנה שדה אצל אחת השדות ורוצה שיתן לו אחיו את זו הסמוכה לשלו. ור""ת (בתוד""ה מעליו) פירש שלא היה לאחד שדה אצל אחת השדות, אלא שרוצה האחד שיחלקו כל אחת לשתים שיקח חצי שדה זו וחצי שדה זו וחבירו רצה שיטול כל אחד שדה שלם כדי שיהא לו חלק אחד מצרא.<br>5) רש""י פירש שדוקא בשדה הבעל יכולים לומר מעלינן וכו' שפעמים שדה אחת מתברכת משאר שדות, אבל בתרתי ארעתא אתרי נגרי לא שייך למימר מעלינן כיון שצריך להשקות ואין מתברכת זו יותר מזו. ור""ת פירש שאינם יכולים לומר כן משום שוודאי לא יתכן שאם אחד היורשים רוצה לחלוק את השדה שנפלה בירושה לעשרים חלקים שנאמר שיחלקו אותה כך שאם לא כן יטעון שרוצה על כל חלק כנכסי דבר מריון <sup>כו</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>כו.  ועי' במהרש""א וכ""כ הרשב""א שאין מעלין אלא במקום שיש תועלת בביטול דין החלוקה לזה ולא לזה, כאותה שלמעלה שהאחד מצרן, אבל כאן הרי התועלת לשניהם ליטול כל אחד שדה שלם.</span>"	בבא בתרא יב: ותוס'		
